פסק-דין בתיק ת"ק 27442-11-10

1.      בפניי תביעה כספית ע"ס 9,820 ש"ח, שהגישה התובעת בגין נזקים שנגרמו לרכבה מסוג סובארו מ.ר. 2878508 (להלן " הרכב") בעקבות תאונת דרכים שאירעה ביום 8.7.2010 (להלן "התאונה").

2.      בזמנים הרלוונטיים לתאונה, רכבה של התובעת היה נהוג בידי אביה (להלן: " נהג הסובארו") ומנגד נהג הנתבע מס' 2  (להלן: " הנתבע") במשאית מ.ר. 7965467, הנמצאת בבעלותה של הנתבעת 1.

3.      בכתב תביעתה טענה התובעת כי התאונה התרחשה בסביבות השעה 6:45 בבוקר, עת נסע אביה בכביש מס' 4 מכיוון צפון לדרום. הנ"ל ביקש לפנות שמאלה על מנת להיכנס לעיר חדרה, התקרב לצומת, הבחין בכך שהרמזור מהבהב, האט את נסיעתו וכשהגיע לרמזור עצר את הרכב.

הנתבע לא שמר מרחק, פגע ברכב התובעת מאחור וגרם נזק לפגוש האחורי ומכסה תא המטען.

4.      התובעת טענה כי אביה אינו דובר עברית וממש בסמך להתרחשות התאונה היא שוחחה טלפונית עם הנתבע. האחרון הודה שהוא אשם בתאונה, מסר לה את פרטי המשאית והביטוח וכן מסר את הפרטים לאביה.

התובעת טענה כי היא פנתה לנתבעת 1 והופנתה לטיפולו של מר ראובן, קצין הרכב בחברה (להלן: " ראובן"). בעלה של התובעת שוחח עם ראובן ושלח לבקשתו מכתב המפרט את אופן התרחשות התאונה. התובעת ניסתה לייצור קשר עם ראובן מספר פעמים, שלחה לו תזכורת בעניין, אך ללא מענה.

עפ"י הנטען, כעבור 10 ימים מיום אירוע התאונה (ביום 18.7.2010) סוכם עם ראובן כי התובעת תפנה לשמאי שיעריך את הנזק ותקבל הצעת מחיר לתיקון הנזקים ברכבה. ביום 4.8.2010 וע"פ סיכום טלפוני עם ראובן, הוכנס רכב הסובארו לתיקון במוסך עין המפרץ.

אולם, ועל אף שחלפו חודשיים מאז שנמסר הרכב בחזרה, לא הצליחה התובעת לייצור קשר עם ראובן ו/או לקבל את ההחזר בגין תיקון הרכב, ומכאן תביעתה לבית המשפט.

לכתב התביעה צורפו חוות דעת שמאי, קבלה ע"ס של 620 ש"ח בגין שכ"ט שמאי, חשבונית ממוסך קיבוץ עין המפרץ ע"ס 6,200 ש"ח וחשבונית ע"ס 600 ש"ח בגין השכרת רכב חלופי למשך ארבעה ימים.

התביעה כוללת רכיב של "הוצאות עקיפות" ע"ס 2,400 ש"ח בגין אובדן 4 ימי עבודה, הוצאות דלק, פקסים, טלפונים צילומים ונסיעות בתחבורה ציבורית.

5.      בכתב הגנתם הכחישו הנתבעים את נסיבות אירוע התאונה כפי שתוארו ע"י התובעת וטענו כי האחריות נופלת על שכמו של נהג הסובארו. לגרסתם הנתבע "הבחין ברמזור המתחלף לאדום, החל האט ועצר לפני הרמזור. נהג רכב התובעת אשר לא בלם במועד ונעצר בתוך הצומת, החל בנסיעה לאחור ופגע במשאית הנתבעים העומדת".

הנתבעים הכחישו את הנזקים הנטענים ע"י התובעת ולטענתם לא היה מקום לשכירת רכב ע"ס 600 ש"ח, מאחר והמוסך המתקן מספק רכב חלופי כשירות ללקוח. ההוצאות הנטענות בגין אובדן ימי עבודה, דלק והוצאות אחרות, הוכחשו משנטענו בעלמא ללא שהוכח הצורך בהם.

6.      בדיון העידה התובעת ואביה ומנגד העיד הנתבע.

7.      לאחר ששקלתי ובחנתי את טענות הצדדים, לאחר שהתרשמתי מעדותם של הנהגים המעורבים בתאונה באופן בלתי אמצעי ולאחר שעיינתי היטב בתמונות רכב התובעת שהוצגו לעיוני, מצאתי לקבל את התביעה באופן חלקי.

א.      עדות אביה של התובעת, נהג הסובארו, הייתה אמינה בעיניי ואני מוצאת להעדיפה על פני עדותו של הנתבע. עדותו היתה עדות אחידה, עקבית ופשוטה במסגרתה הביא את הדברים כהווייתם. הוא העיד כי התכוון לפנות שמאלה, הרמזור התחלף מצהוב לאדום, הוא עבר את קו העצירה ורק אז עצר את רכבו.

אציין כי אף שהנתבע הציג גרסה אחרת לאופן אירוע התאונה, הוא אישר כי נהג הסובארו עצר את רכבו מעבר לקו העצירה בצומת. גרסתו של הנתבע כי נהג הסובארו נסע בנסיעה אחורנית מאמצע הצומת אל הרמזור לא הגיונית ולא מצאתי לקבלה, שכן דומה כי מי שמגיע לאמצע הצומת, ונלחץ לאחר שהתחלף הרמזור, מעדיף להתקדם ולעבור את הצומת ולא לחזור בנסיעה אחורנית, שהיא לכל הדעות יותר איטית ומסוכנת מנסיעה ישר.

ב.       לאחר אירוע התאונה התנהלה בין התובעת לנתבע שיחה טלפונית אליה לא התייחס האחרון בעדותו ולאחר שמיעת עדותה של התובעת מצאתי ליתן אמון בגרסתה לפיה הוא הודה כי פגע ברכב הסובארו מאחור ואף התנצל.

ג.        הנזק ברכב התובעת הוא בחלקו האחורי בלבד, מדובר בעיקר במעיכה בחלק האמצעי אחורי של הרכב. נהג הסובארו טען כי כשיצא מהרכב הבחין כי "צמיג המשאית היה בכיוון ימין והמנורה הקדמית שלה.." פגעה ברכב הסובארו. גרסה זו לא הוכחשה והנזק המתואר מתיישב לדעתי עם גרסת נהג הסובארו.

מנגד אציין כי הפגיעה ברכבה של התובעת, חזקה יחסית ובכדי שתיגרם מנסיעה אחורנית, מהירות הנסיעה של רכב הסובארו אינה יכולה להיות נמוכה, במיוחד כאשר מהירות המשאית היתה נמוכה מאוד עד אפסית (כן לשיטתו של הנתבע), מצב שקשה לדמיין אותו אם עסקינן בנסיעה אחורנית הנעשית בצורת קשת (שכן נהג הסובארו התכוון לפנות שמאלה).